|
|
חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג 1983
החוק, כשמו, נועד למנוע את העישון במקומות הציבוריים השונים. תחילה, מפורטות בחוק
המגבלות הקיימות על ציבור המעשנים ועל בעלי העסקים השונים. בהמשך, בתוספת לחוק,
מפורטים המקומות השונים בהם העישון אסור והמגבלות הקיימות לבעלי העסקים המעוניינים
לאפשר עישון בעסק שלהם.
-
החוק קובע
כי אין לעשן או להחזיק אמצעי עישון כשהם דולקים במקומות ציבוריים כפי שהם מפורטים
בתוספת.
-
החוק מטיל
על בעל העסק את חובת הפיקוח ואכיפת החוק. בעל העסק נדרש לבצע כל פעולה סבירה על מנת
למנוע עישון במקום.
-
על בעל
עסק להציב שלטים האוסרים את העישון, לפי הוראות תקנת הגבלת העישון במקומות ציבוריים
(קביעת שלטים). למשל, במסעדה, יש להציב שלט כל 10 מטר קיר. בנוסף, חל איסור מוחלט
על הצבת מאפרות בשטח מקום ציבורי.
-
החוק מציב
מגבלות לבעלי העסקים המעוניינים לאפשר עישון. שוב, במסעדה לדוגמא, ניתן לאפשר עישון
רק ב"חדר נפרד
לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש
בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל
ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור". עם זאת,
קיימים מקומות ציבוריים לא ניתנת לבעל העסק האפשרות לאפשר עישון. כך למשל, לא ניתן
לעשן כלל ב"כל מקום
בבנין של בית חולים או מרפאה".
-
החוק
מאפשר הטלת קנסות על אנשים המפרים את החוק ומעשנים במקום ציבורי ועל בעלי עסקים שלא
פעלו למנוע את העישון הכפוי והפרו את הדרישות בחוק (התקנת שלטים, סילוק מאפרות
וכו'). האחריות לאכיפת החוק מוטלת על הרשויות וכספי הקנסות מועברים לקופת הרשות
האוכפת.
|
|
|
|