ת"ק 1303-07 סלע נ' אגאדיר נמל

 

בפני כב' השופט שלמה פרידלנדר

 

התובעת :                                  הדס סלע

 

נגד

 

הנתבעת :                                  אגאדיר נמל בע"מ

 

 

 

התובעת בעצמה.

נציג הנתבעת: מר ורבלוסקי דניאל, מנהל המסעדה וגב' הילה ערוסי, מנהלת המשמרת בעת האירוע.

 

 

לאחר שבית המשפט הזהיר אותנו כי עלינו להעיד רק אמת, שאם לא כן נהיה צפויים לעונשים הקבועים בחוק – אנו מצהירים כי האמור בכתבי טענותינו, ושאר הדברים שנאמר כאן, הם אמת.

 

לא הספקנו להגיש כתב הגנה, משום שכתב התביעה התקבל רק השבוע.

ראשית, אנו מודעים למגמה הכלל עולמית למנוע מאנשים לעשן במקום ציבורי וכך אנו עושים. ביום המקרה אינני יודע אם היה שלט, ומאז הוספתי שלטים מאירי עיניים.

 

לא הייתי באזור באותו רגע שזה קרה. המארחת לא נמצאת כאן, לא ידענו איך לאתר אותה.

פניתי אל התובעת ברגע שעמדה ללכת ושאלת אותה מה קרה ואמרתי שאעשה הכל כדי שאף אחד לא יעשן. המסעדה לא היתה מלאה באנשים.

 

מארחת ניגשה וביקשה שיכבו ואחרי שתי דקות מישהו שוב פעם הדליקה, זו בעיה לשלוט בזה. יש על השולחנות מאפרות לחרצנים, וכנראה שזה משדר רושם שגוי.

אני נמצא במסעדה הרבה ואנו מנסים לאכוף, ואין דבר כזה שמישהו יעשן סיגריה ואם מישהו מעשן ואם זה מפריע למישהו אנחנו מבקשים לכבות. המסעדה אסורה לעישון. מדובר בחורף, ויש את החלק החיצוני של המסעדה ושם לא צריכה להיות בעיה.

נפגשתי עם התובעת והצעתי לה פשרה, על אף שאני חושב שאנו לא אשמים.

 

אני לא ספרתי את האנשים במסעדה, אולם היו מספיק אנשים וריח הסיגריות היה מורגש. בכתב התביעה כתוב שלאחר שהדליקו שוב פעם, פניתי שוב פעם למארחת וביקשתי ממנה שלא ידליקו.

באשר לשלטים לא היו שלטים במקום. אני חיפשתי שלטים ולא מצאתי.

 

היה שלט ליד הטלוויזיה, ואולי הוא נפל.

אני לא מוכן שמישהו יפגע במסעדה ולכן הצעתי את דרך הפשרה, והרגשתי שבגלל השם של המסעדה מנצלים לרעה.

 

לפניי תביעה לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים.

 

מהשוואת גרסאות הצדדים, בשאלת קיומם של שלטים כנדרש, ובשים לב להוראות החוק והתקנות, ומכך שנציג הנתבעת לא יכול היה לשלול את עדות הנתבעת, שעשתה עלי רושם מהימן, בדבר חסרונם של שלטים בבולטות מספקת, אני קובע כי לא קוימו כנדרש ההוראות בעניין זה.

 

כמו כן, אני דולה מעדות נציג הנתבעת, כי מדיניות הנתבעת היא לאכוף את האיסור באופן התלוי בעוצמת הדרישה במקרים קונקרטיים, להבדיל מאשר אכיפה גורפת ובלתי מותנית של הוראות החוק כמות שהן.

 

לפיכך עלי לקבוע כי הנתבעת לא קיימה את הוראות החוק במקרה זה.

 

אני ער לאי הנעימות של בעל עסק של שירות להיכנס לסיטואציות לעומתיות מול לקוחותיו, אולם זוהי גזירת המחוקק, וישנת טעמים רפואיים ואף ציבוריים – כלכליים (בשים לב לעלות החברתית של מחלות הקשורות בעישון) להקפיד על כך, חרף אי הנעימות.

 

דווקא אי הנעימות בשילוב עם האינטרס הציבורי האמור, יוצרים שיקול של מדיניות להחמיר בפסיקת פיצויים במקרים שבהם מוכחת ההפרה, כדי ליצור תמריץ מוגבר לבעלי העסקים הרלוונטיים להקפיד על החוק חרף העכבות שתוארו.

 

סכום התביעה בענייננו הינו מתון בעיני, בשים לב לאינטרס הציבורי האמור, ולפיכך אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך 2,000 ₪, וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן ישא סכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

 

ניתן לבקש בבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום רשות לערער על פסק הדין.

 

ניתן והודע היום ל' ניסן תשס"ז, 18/04/2007 במעמד הצדדים.