פרטי התקשרות של הגורמים הרלוונטיים ברשויות  |  טופס תלונה לרשות המקומית על הפרת החוק  |  התעוררות - פעילויות ואירועים ללא עישון - היכנסו  |  




התחברות לחברים

דף הבית >> פסקי דין >> פס"ד דה בר נ' קופת חולים לאומית
פס"ד דה בר נ' קופת חולים לאומית          
 
 

בית משפט לתביעות קטנות חיפה                                                           ת"ק 3193/07

בפני כבוד השופט ערן קוטון                                                                   5/02/2008

 

בעניין:               התובעת: שרון דה בר

                                                 נגד

                         הנתבעת: קופת חולים לאומית

 

פסק דין

תביעה לפיצוי בסך של 17,800 ₪, בגין אי אכיפת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג 1983 (להלן: "חוק הגבלת העישון").

ודוק, האירועים בגינם נתבע הפיצוי אירעו ביום 20/8/07 ובסמוך לו.

החוק האמור תוקן ושונה כפי שפורסם ברשומות ביום 7/8/07 והתיקון נכנס לתוקפו ביום 7/11/07. במסגרת התיקון אף שונה שמו של החוק ל-"חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983".
לפיכך, תיבחן התביעה בהתאם לחוק כנוסחו בטרם תוקן. 

לטענת התובעת – ביום 20/8/07 הגיעה לסניף הנתבעת ברחוב חסן שוקרי בחיפה והבחינה בעישון במקום. התובעת פנתה בתלונה למזכירת הקומה, ולאחר מכן למזכירות הנתבעת אך פניה הושבו ריקם. משכך, פנתה התובעת לשירות הלקוחות הטלפוני של הנתבעת, שם נאמר לה כי העניין ייבדק ויטופל. כן נמסר לתובעת ע"י האחראית בשירות הלקוחות כי הנתבעת התרשלה והובעה בפניה התנצלות בשל הנזק שנגרם לה בהיותה בשלבי הריון מתקדמים.
כשבוע לאחר האירוע האמור, שבה התובעת אל סניף הנתבעת אך לטענתה תופעת העישון נמשכה באין מפריע.

לטענת הנתבעת – עישון לא התבצע בכותלי הסניף אלא בגרם המדרגות, אשר אינו נמצא בשליטתה הבלעדית. באותו הבניין פועלים משרדים נוספים וחדר המדרגות הינו רכוש משותף של הנתבעת והמשרדים הנמצאים בבניין. לפיכך, טוענת הנתבעת, היא אינה אחראית לאכיפת החוק בחדר המדרגות.
יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, לאחר הגשת התביעה, התקינה הנתבעת שילוט האוסר על העישון אף בחדר המדרגות. גורסת הנתבעת, כי חלק מטענות התובעת המתייחסות לאמירות שנאמרו לה ע"י עובדי הנתבעת הינן שקריות. 

הנתבעת אינה מכחישה כי קודם לתביעה לא עשתה למניעת העישון בחדר המדרגות, וטענת הגנתה מתמצית בכך שלשיטתה אינה אחראית לנעשה בחדר המדרגות שבבניין.
טענה זו קשה להלום. המחוקק קבע בסעיף 11 לפקודת הנזיקין את האחריות החלה על כל אחד מן המעוולים יחדיו – "היה כל אחד משני בני אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

הגם שכפי הנטען גרם המדרגות המדובר אינו בשליטתה היחידה והבלעדית של הנתבעת, רשאית הייתה התובעת לתבוע את הנתבעת והאחריות לקורה בחדר המדרגות חלה גם על הנתבעת.

לחובתה של הנתבעת מצאתי, כי על פי הטענה שלא נסתרה, בחזקתה אגפים בכל אחת מקומות המבנה. לפיכך, המבקרים אצל הנתבעת הנאלצים לעבור מקומה לקומה בהתאם לשירות בו הם מעוניינים, אינם יכולים להימנע מלעבור בחדר המדרגות היחידי ולשאוף את עשן הסיגריות שבו, אף אם מעוניינים הם להיעזר בשירותי המעלית אשר כנטען ממוקמת בחדר המדרגות.

יתירה מזאת, יש לראות בחומרה את העובדה שעסקינן בקופת חולים האמורה להיות אמונה על בריאות הציבור ומרבית האנשים המשתמשים בשירותיה הינם אנשים חולים. באופן ספציפי הנתבעת בדוננו הייתה בעת האירוע במהלך הריונה. משכך חלה על הנתבעת חובה יתירה לקיים את מצוות החוק ככתבן וכלשונן. 

לענייננו יפים ונכונים דבריו של ביהמ"ש העליון כנאמר ברע"א 9615/05 – אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ תק-על 2006(3), 40, עמ' 42 – "הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים. תביעה בעקבות הפרת חובה חקוה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אף היא דרך לכך, בשעה שענייננו בנזק לאדם, המצטבר והולך. לא למותר להזכיר שבסעיף 63(ב) לפקודת הנזיקין קובע כי בעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא לטובתו או להגנתו של פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה פלוני. אין ספק בכך לענייננו באשר לחוק הגבלת העישון. ראו גם מ' חשין בתוך דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, בעריכת ג' טדסקי, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, תשל"ז, 106."

בדיון שהתקיים בפניי ביום 21/1/08 התייצבו התובעת ונציג הנתבעת, שהינו אחד הרופאים בסניף. משום מה בחרה הנתבעת שלא להעיד מטעמה את האנשים המוזכרים ע"י התובעת בכתב התביעה ואשר אמרו לה אמירות שונות תוך נטילת אחריות על הנטען על ידיה, אמירות אשר לגרסת הנתבעת הינן שיקריות, אלא שהנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור אמירות אלה. אף תמונות המשקפות את מקום ההתרחשות, לשם המחשת טענותיה, לא הוצגו ע"י הנציג.

התובעת הבהירה, כי אכן העישון התבצע בחדר המדרגות. אולם , לגרסתה, שלא נסתרה, המדובר במבנה בעל שלוש קומות אשר בכל אחת מקומותיו ישנו אגף המשמש את הנתבעת.המעבר בין הקומות יכול שיתבצע דרך המדרגות או דרך המעלית, אך פיר המעלית ממוקם בתוך חדר המדרגות. משכך, אין כל אפשרות, למעוניין בכך, שלא להיחשף לעשן המעשנים ולנזקי העישון המתבצע בחדר המדרגות.הוסיפה התובעת, כי מעל למבנה מתנוסס שלט גדול של הנתבעת. לפיכך הסבירה, כי הגישה את התביעה רק כנגד הנתבעת ולא כנגד שאר הדיירים בבניין.

נציג הנתבעת חזר והדגיש, כי לדידם של שולחיו אין האחריות לקיום הוראות החוק בחדר המדרגות, חלה על הנתבעת שכן אינו באחריות הבלעדית.

עילת התביעה בדוננו מבוססת על הפרת חובה חקוקה הקבועה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן "פקודת הנזיקין") כאמור בסעיף 63 וזו לשונה – "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק. אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתקופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לעניין סעיף זה חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני".

החובה החקוקה שהופרה על ידי הנתבעת, הינה כמצוין לעיל, החובה המוטלת עליה לפי סעיף 2 לחוק הגבלת העישון, לשונה כדלהלן – (א)   המחזיק למעשה של מקום ציבורי, למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון ויחזיקם במצב תקין.
הגדרתו של מקום ציבורי מופיעה בתוספת לחוק, וסעיף 2 שבה כולל במפורש – "כל מקום בבניין של בית חולים או מרפאה".
יתרה מכך, תקנה 3 לתקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), תשמ"ד 1984, קובעת מפורשת את חדר המדרגות בבניין מרפאה כמקום בו נדרשת התקנת שילוט האוסר על עישון, כאמור בתוספת השלישית לתקנות (ר' טור א' מס' 2 טורים ג' ו-ד'2(ג)).

דורשת התובעת לפצותה במלוא הסכום המצוי בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

בנסיבות המקרה דנן אין לדעתי לקבוע פיצוי בסך זה. בשאלת הנזק חיווה ביהמ"ש העליון בפסיקתו הנ"ל, את דעתו ולא מצא מקום להנחיות "גורפות" באשר לגובה הפיצויים.

נזקי העישון מטבעם קשים מאוד להוכחה, והמדובר הוא על נזק מצטבר המתגבש לאורך שנים.

סוף דבר – הני מורה כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,500 ש"ח.
הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.
הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום כ"א בשבט, תשס"ח (5 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

ערן קוטון, שופט

לציבור הגולשים: המידע באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מסודר אצל עורך-דין. הסתמכות על מידע זה ועל נכונותו הינה באחריות הגולשים בלבד.
  [הפוך לעמוד הבית]   |   [מפת האתר |   [הוספה למועדפים]   |   [חזור למעלה]


בניית אתרים - לייבסיטי