בית משפט לתביעות קטנות רחובות ת"ק 1777/07
בפני כבוד השופטת איריס לושי-עבודי 10/02/2008
בעניין: התובע: הרי מושקוביץ
נגד
הנתבעת: חצר המלכה בע"מ
פסק דין
בפניי תביעה לפיצוי התובע בגין הפרת הוראות חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק").
התובע טוען כי בשעה שהשתתף באירוע חתונה של חברים נחשף לעישון פאסיבי, שנזקיו הבריאותיים הם עתה מן המפורסמות, וכי סבל מיוחד נגרם לו עקב מחלת האסטמה ממנה הוא סובל.
בהיותו באולם השמחות הבחין כי אין באולם שלטים בדבר האיסור לעשן, כנדרש בחוק הגבלת העישון לגבי מקומות ציבוריים.התובע מחה על העישון באזני המלצרית ולאחר מכן באוזניו של נתן שהיה אחראי על אולם השמחות ואולם זה לא ביקש מהמעשנים להפסיק את העישון ואף הבהיר במפורש כי החוק להגבלת עישון אינו חל על אולם שמחות וכי רק בעלי האירוע יכולים לדרוש מהאורחים שלא יעשנו במקום.
הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ולפיכך ניתן נגדה פסק דין בהעדר, בעקבותיו הוגשה על ידה בקשה לביטול פסק דין. בבקשה נטען כי באולם מוצבים שלטים עוד לפני האירוע נשוא התביעה, ובמקומות בולטים.
בעקבות הדיון שהתקיים בפניי, ומהשוואת גרסאות הצדדים, בשאלת קיומם של שלטים בדבר איסור עישון כנדרש, ובשים לב להוראות החוק והתקנות, ומכך שנציגת הנתבעת לא יכולה הייתה לשלול את עדות התובע, בדבר חסרונם של שלטים בגודל הרצוי ובגובה הרצוי ובפרט בהעדר בולטות מספקת של השלטים, אני קובעת כי הוראות החוק בעניין זה לא קוימו כנדרש.
יצוין כי בהקשר זה עיינתי בתמונות שצרפה הנתבעת בבקשה לביטול פסק-דין ובהן מצולמים השלטים בדבר איסור עישון, מהן עולה כי רוב השלטים, למעט אחד מהם, נמצאים מחוץ לאולם האירועים ורק אחד מהם נמצא בתוך אולם האירועים באחד הקירות הצדדיים ובגודל קטן יותר.בנוסף, התרשמתי מעדות נציגת הנתבעת, כי מדיניות הנתבעת בעת הארוע נשוא כתב התביעה, הייתה לאכוף את האיסור רק באמצעות פנייה לעורכי האירוע וכי באותה עת בטרם נכנס התיקון לחוק אשר אפשר אכיפה נוקשה יותר, לא נעשה ע"י הנתבעת אכיפה גורפת ובלתי מותנית של הוראות החוק כמו שהן. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע עשה עליי רושם מהימן, ואני מקבלת את גרסתו לפיה עובדי הנתבעת לא עשו מאמץ סביר כדי להניא את האורחים מלעשן באולם השמחות וזאת בניגוד לחוק.
אמנם צודקת נציגת הנתבעת בטענתה כי חוק הגבלת העישון בנוסחו הקודם לא השית על המחזיקים במקומות ציבוריים חובות אכיפה רבות ולא מסר לידיהם כלים יעילים לאכיפת האיסור על לקוחותיהם ו/או על אורחיהם, מאידך, צודק התובע בטענה כי מכך לא נובע שהמחזיקים באולם אינם חייבים לעשות יותר, אף לפי החוק בנוסחו הקיים בעת הגשת התביעה.צודק התובע בטענתו כי חזקה על האחראי על האירוע שלא יהסס לדרוש בנוקשות מאורח לעזוב את המקום אם האורח המשיך לעשן למרות שביקשו ממנו להפסיק לעשות כן. התרשמתי כי הנתבעת לא נקטה אמצעים נחושים להפסקת העישון ומכאן עליי לקבוע כי הנתבעת לא קיימה את הוראות החוק במקרה דנן.
אני ערה לאי הנעימות של בעל עסק נותן שירות להיכנס לעימות מול לקוחותיו ביחס להפסקת עישון כמו כל עימות אחר, ואולם משזו היא גזירת המחוקק, וישנם טעמים רפואיים ואף ציבוריים-כלכליים (בשים לב לעלות החברתית של מחלות הקשורות בעישון) יש להקפיד על כך, חרף אי הנעימות.
סכום התביעה בענייננו הינו סביר לטעמי, ולפיכך החלטתי לקבל את התביעה, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,200 ש"ח תוך 30 יום מהיום.
רשות ערעור על פסק הדין ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
ניתן היום ד' באדר א, תשס"ח (10 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.
איריס לושי-עבודי, שופטת
